Ma'asseroth
Daf 16a
משנה: וְאֵי זוֹ הִיא חָצֵר שֶׁהִיא חַייֶבֶת בְּמַעְשְׂרוֹת רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר חָצֵר הַצּוֹרִית שֶׁהַכֵּלִים נִשְׁמָרִים בְּתוֹכָהּ. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר כָּל שֶׁאֶחָד פּוֹתֵחַ וְאֶחָד נוֹעֵל פְּטוּרָה. רִבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר כָּל שֶׁאֵין אָדָם בּוֹשׁ מִלּוֹכַל בְּתוֹכָהּ חַייֶבֶת. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כָּל שֶׁנִּכְנָס לָהּ וְאֵין אוֹמֵר לוֹ מַה אַתְּ מְבַקֵּשׁ פְּטוּרָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ הַפְּנִימִית חַייֶבֶת וְהַחִיצוֹנָה פְטוּרָה. הַגַּגּוֹת פְּטוּרִין אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שֶׁל חָצֵר חַייֶבֶת. בֵּית שַׁעַר וְאֶכְסֶדְּרָא וּמִרְפֶּסֶת הֲרֵי אֶלּוּ כְּחָצֵר אִם חַייֶבֶת חַייָבִין וְאִם פְּטוּרָה פְּטוּרִין. הַצְּרִיפִין וְהַבּוּרְגּוֹנָין וְהָאַלִיקַטִּיּוֹת פְּטוּרִין. סוּכַּת גִּינוֹסַר אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רֵיחַיִם וְתַרְנְגוֹלִין פְּטוּרִין. סוּכַּת הַיּוֹצְרִים הַפְּנִימִית חַייֶבֶת וְהַחִיצוֹנָה פְטוּרָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כָּל שֶׁאֵינָהּ דִּירַת הַחַמָּה וְדִירַת הַגְּשָׁמִים פְטוּרָה. סוּכַּת הֶחָג בְּחָג רִבִּי יְהוּדָה מְחַייֵב וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין.
Traduction
Qu’appelle-t-on une cour (100)Nida 47b. dans laquelle les produits deviennent passibles de la dîme? Selon R. Ismael, ce sera la cour semblable à celles de Tyr, dont les objets sont gardés à vue (par un gardien spécial); selon R. aqiba, elle est disposée en 2 parties dont l’une n’est ouverte que lorsque l’habitant de la seconde a fermé l’autre. Selon R. Néhémie, dès que l’on ne se gêne pas d’y manger, ce qui y entre est soumis aux droit (cela constitue la maison). R. Yossé dit: lorsqu’à l’arrivée de quelqu’un on ne lui demande pas ce qu’il veut (que c’est un lieu public), on est dispensé des droits. R. Juda dit: lorsqu’il y a deux cours l’une à l’intérieur de l’autre (101)Cf. même série, Avoda (Zara 1, 10) ( 40b)., l’intérieure est soumise aux droits, l’autre ne l’est pas. Les fruits que l’on a portés sur le toit (d’au moins 4 coudées carrées) pour les manger là ne sont pas soumis aux droits, si même l’on est au-dessus d’une cour dont la contenance rend les produits obligatoires. L’espace formant l’entrée, l’antichambre, exedra, et la saille de la porte ou ressaut, sont considérés à l’égal de la cour, et si dans celle-ci les fruits sont soumis, ils le sont aussi là; au cas contraire, ils ne le sont pas. Les produits placés sur les guérites (sirpus) les huttes et les hangars d’été, sont dispensés des dîmes. Les tentes de la plaine de Guenossar (servant d’habitation), y eùt-il un moulin et une basse-cour, n’en-trainent pas pour les produits qu’elles contiennent d’obligation de dîme. Quant à la tente des potiers la plus intérieure (étant la demeure) entraîne l’obligation; mais l’extérieure (presque publique) en est dispensée. R. Yossé dit: tout ce qui n’est pas une résidence permanente, aussi bien l’été que l’hiver, n’entraîne pas l’obligation pour son contenu (or, celle du potier, même à l’intérieur, n’est pas habitée l’hiver). Quant à la tente de la fête des tabernacles, qui sert de demeure pendant cette fête, elle entraîne l’obligation selon R. Juda; selon les autres sages, elle ne l’en-traine pas.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ואיזהו חצר שהיא חייבת במעשרות. שהיא קובעת למעשרות להפירות שנכנסו בתוכה כמו הבית ובדבר שנגמרה מלאכתו:
חצר הצורית. לפי שבצור היו מושיבין שומר בפתח החצר:
כל שאחד פותח ואחד נועל. כגון חצר של שני שותפים או של שני דיורין שאחד מהן פותח ואחד נועל פטורה כך הוא שנוי בתוספתא אליבא דר''ע ובגמרא גריס להא בגי' אחרת:
כל שאין אדם בוש מלאכול בתוכה. שאינו נראה בה כאוכל בשוק חייבת:
ואין אומרים לו מה אתה מבקש פטורה. אבל אומרים לו מה אתה מבקש אז אפי' אדם בוש לאכול בתוכה חייבת:
הפנימית חייבת. שאין להחיצונה דריסת הרגל עליה והחיצונה פטורה לפי שיש להפנימית דריסת הרגל עליה. והלכה כדברי כולן להחמיר:
מתני' הגגות פטורין אע''פ שהן של חצר חייבת. וכשמעלן לראש הגג מעביר אותן דרך החצר אפ''ה אין הגגות קובעין למעשר ובגמרא מוקי לה דאתייא ככ''ע ואפי' לר' דקאמר לעיל בהלכה א' אם העביר הפירות דרך חצרו לאכלן בראש גגו החצר קובעת הכא במאי עסקינן שהעבירן לחצרו על מנת לעשותן אח''כ קציעות ונמלך עליהן לאכלן והלכך אין החצר קובעת לפי שבתחילה דעתו היה לעשותן קציעות ואין החצר קובעת בדבר שלא נגמרה מלאכתו ומסיק בגמרא דדוקא בשיש בהגג ארבע אמות על ארבע אמות אבל בפחות מכאן בטל הוא לגבי בית:
בית שער. שלפני החצר ואכסדרה שהיא מקורה מלמעלה בת שלש מחיצות והרביעית פתוחה ומרפסת הוא המקום שלפני העליה ויורדים מן העליה למרפסת ומן המרפסת לחצר הרי אלו דינם כאותה חצר אם חייבת חייבין וקובעין אף שלא העבירן דרך החצר ואם אותה החצר פטורה אף הן אינן קובעין:
הצריפין. הן שאין להם גג אלא עשוים מקנים ורחבין הן מלמטה ועולות ונוגעות זו בזו והבורגנין הן העשויות בשדה שאוצרין בהן הפירות והשומר יושב בהן והאליקטיות הן בתי הקיץ נעשים מארבעה עמודים ותקרה על גביהן כל אלו אינן לקבע ופטורין:
סוכת גנוסר. מקום שבארץ ישראל שהפירות הן מתוקים וטובים ועושים שם סוכות ודרים שם כל זמן הפירות אע''פ שיש שם רחיים ותרנגולין לא הוי קבע ופטורין:
סוכת היוצרים. שהן עשוין זו לפנים מזו ובפנימית הוא דר שם ובחיצונה עושה מלאכתו ומוכר קדרותיו לפיכך הפנימית חייבת והחיצונה שאינה לדירה פטורה:
ר' יוסי אומר. אף הפנימית פטורה שאינה דירת החמה ודירת הגשמים שאינו יושב שם כ''א בימות החמה ואין הלכה כר' יוסי:
סוכת החג בחג ר' יהודה מחייב. לטעמיה אזיל דקסבר סוכה דירת קבע בעינן ואין הלכה כר' יהודה:
16a אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי שֶׁאֵין שִׁבְחוֹ שֶׁל תַּלְמִיד חָכָם לִהְיוֹת אוֹכֵל בַּשּׁוּק. כְּהָדָא רִבִּי לָֽעְזָר בְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הֲוָה אֲכִיל בְּשׁוּקָא חָֽמְתֵיהּ רִבִּי מֵאִיר אֲמַר לֵיהּ בַּשׁוּקָא אַתְּ אֲכִיל. וּבָטַל גַּרְמֵיהּ.
Traduction
Selon un enseignement (99)Qidushin 40b., notre Mishna dit qu’il est permis de descendre des caroubes devant un animal, bien que ce soit autorisé pour l’homme avec dispense de dîme, parce qu’il n’est pas convenable pour un savant de manger dans la rue. C’est ainsi qu’il arriva un jour à R. Eliézer bar Simon de manger dans la rue; R. Meir, l’ayant vu, lui dit: Quoi, tu manges dans la rue! Et, à partir de ce jour, il s’en abstint.
Pnei Moshe non traduit
אית תניי תני וכו'. האי מילתא דמוכחא היא שבטעות נדפסה כאן לזה דלא שייכא כלל להמתני' דאין לפרש דטעמא קאמר על הא דקתני והחרובין עד שלא כנסן לראש הגג מוריד מהן לבהמה ופטור ולא קתני לאדם משום שאין שבחו של ת''ח להיות אוכל בשוק דהא ליתא דכי בשוק איירינן הכא הא לא קאמר אלא מוריד מהן לבהמה וכל היכא שאוכלת היא פטור ואי איתא דאף לאדם פטור הוא מן הדין אמאי נקט לבהמה ולמה לא יהא מוריד אף לאדם ויאכל בחצר שאינה משתמרת או בכיוצא בזה במקום שאינו קובע למעשר א''נ יאכל בראש הגג בעצמו וא''צ שיוריד למטה דראש הגג ג''כ מקום הפטור הוא כדתנן לקמן וראש הגג לאו שוק הוא לענין דנאמר דגנאי הוא לת''ח לאכול שם ועוד דבלאו הכי לא איירינן הכא כלל בענין המקום שמקפיד לאכול שם או לא אלא לענין אם יכול לאכול מאותו דבר ואם נקבע או לא נקבע ואם אלו החרובין לא נגמר מלאכתן יקח מהן ויאכל בבית אכילת עראי שהרי אין הבית קובע בדבר שלא נגמר מלאכתו והנכון דהאי אית תניא תני בהלכה דלקמן הוא דשייכא על הא דקתני במתני' ר' נחמיה אומר כל שאין אדם בוש מלאכול בתוכה ועלה הוא דאתא לפרש לפי שאין שבחו של ת''ח להיות אוכל בשוק ובחצר דכה''ג שהוא בוש לאכול בתוכה מפני שנראה שאוכל בשוק אינה קובעת למעשר והרבה יש כיוצא בזה בהש''ס הזה שנשמט ממקומו והועתק ונדפס למעלה או למטה בסמוך לו:
חמתיה. ראה אותו ר''מ וגער בו וא''ל בשוק את אוכל:
ובטל גרמיה. הפסיק עצמו ולא אכל עוד שם:
Ma'asseroth
Daf 16b
הלכה: וְאֵי 16b זוֹ הִיא חָצֵר. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר כָּל שֶׁהַשּׁוֹמֵר יוֹשֵׁב עַל פִּיתְחָהּ וּמְשַׁמֵּר.
Traduction
On appelle une cour, enseigna R. Ismael, l’emplacement à la porte duquel un gardien est assis et veille à ce qu’il contient.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני ר' ישמעאל כל שהשומר וכו'. האי תנא דברייתא מפרש להא דר' ישמעאל להא דקאמר חצר הצורית לפי שבצור היו נוהגין כך להיות השומר יושב על פתחה ומשמר את הכלים:
רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן כּוּלְּהוֹן מִן הַבַּיִת לָֽמְדוּ. בַּיִת טוֹבֵל דְּבַר תּוֹרָה אָמַר בִּיעַרְתִּי הַקּוֹדֶשׁ מִן הַבַּיִת.
Traduction
R. Samuel b. Nahman dit au nom de R. Yonathan: tous ont appris que l’importation dans la maison rend les fruits soumis à l’obligation de la dîme, d’après l’expression ''maison'' contenue dans le verset (Dt 26, 13): J’ai fait disparaître les saintetés de la maison.
Pnei Moshe non traduit
כולהון. הני תנאי דמתני' מן הבית למדו שהבית טובל למעשר דבר תורה שהתורה אמרה ביערתי הקודש מן הבית ומר סבר דהאי חצר דמיא לבית ומר ס''ל דהאי נמי דמיא לבית:
שָֽׁמְעוּן קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לוֹן הֲלָכָה כְדִבְרֵי כוּלְּהֹן לְהַחֲמִיר. וְלָמָּה לֹא אָֽמְרִין לֵיהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּלֵיתֵיהּ מִילְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן פְּלִיגָא עַל מִילְתָא. תַּנִּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי עֲקִיבָה כָּל שֶׁאֶחָד פּוֹתֵחַ וְאֶחָד נוֹעֵל פָּטוּר. בִּשְׁנֵי שׁוּתָפִין לֹא בִשְׁנֵי דִיּוּרִין. מַה בֵּין שׁוּתָף מַה בֵּין דִיּוּר. כְּשֵׁם שֶׁהַשּׁוּתָף מַמְחֶה כָּךְ הַדִּיּוּר מַמְחֶה. אָמַר רִבִּי יוֹנָה בְּבַעַל הַבַּיִת וְדִיּוּרוֹ הִיא מַתְנִיתָא. בַּעַל הַבַּיִת מַמְחֶה עַל יְדֵי דַּייָר וְאֵין דַּייָר מַמְחֶה עַל יַד בַּעַל הַבַּיִת. עֲלֵיהּ שָֽׁמְעוּן קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר דְּרִבִּי עֲקִיבָה. רִבִּי יוֹנָה אָמַר זְעִירָה וְרִבִּי אִימִּי תְּרֵיהוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר דְּרִבִּי עֲקִיבָה. אָמַר רִבִּי אִימִּי הוֹרֵי דְּבֵית רִבִּי יַנַּיי הֲלָכָה כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָֽעְזָר דְּרִבִּי עֲקִיבָה.
Traduction
– Simon leur dit en présence de R. Yohanan: la règle est qu’il faut suivre l’opinion de tous de la façon la plus sévère (il faut au préalable que tous accordent la dispense, pour qu’elle soit réelle). Pourquoi n’a-t-on pas rapporté cette opinion simplement au nom de Simon, assez considéré pour que l’on y ajoute foi? (A quoi bon parler de la présence de R. Yohanan)? C’est pour dire que R. Yohanan ne le conteste pas (et l’a confirmé par sa présence; ce qui lui donne plus de poids). On a enseigné que R. Simon b. Eleazar dit au nom de R. aqiba: chaque fois que dans une cour l’un ferme et l’autre ouvre, les produits qui y passent sont dispensés de la dîme; c’est vrai pour deux associés, non pour deux locataires d’une même maison. D’où vient cette différence entre les associés et les locataires? Est-ce que l’un comme l’autre ne peut pas empêcher l’enlèvement, ou l’importation? En effet, dit R. Yona, il s’agit d’un propriétaire et de son locataire: le propriétaire peut interdire certaines choses au locataire, non le locataire au propriétaire. C’est sur ce sujet que Simon dit en présence de R. Yohanan: on adopte comme règle l’avis de R. Simon b. Eleazar au nom de R. aqiba. R. Yona rapporte que Zeira et R. Imi disent tous deux au nom de R. Yohanan: on adopte comme règle l’avis de R. Simon b. Eleazar au nom de R. aqiba. R. Ila dit que R. Yohanan a enseigné la même opinion aux disciples de R. Imi.
Pnei Moshe non traduit
שמעון קומי ר' יוחנן. שמעו ששאלו לפני ר' יוחנן הלכה כדברי מי ואמר לון הלכה כדברי כולן להחמיר:
ולמה לא אמרין ליה משמיה. מאי שנא דאמרו בהאי לישנא שמעין קומי ר' יוחנן ולמה לא אמרו בהדיא הכי משמיה ומשני משום דליתא מילתא דר' יוחנן פליגא על מילתא שלא יהיו דברי ר' יוחנן פליגי על מילתיה גופיה דאמר לקמן הלכה כרשב''א אליבא דר''ע לפיכך לא אמרו בהדיא משמיה דקבע כדברי כולן להלכה להחמיר מפני שיש אומרים שכך שמעו ממנו ויש אומרים כך:
תני. בתוספתא פ''ב רשב''א וכו' והתם גריס כגון שני שותפים שני דיורין ולמאי דמסיק לא פליגי הני ברייתות דרשב''א אהדדי:
לא בשני דיורין. ופריך מאי שנא בין שתוף ובין דיור הרי כשם שהשותף ממחה בחבירו וכשזה פותח זה הוא נועל כך הדיור ממחה בחבירו וא''כ לאו חצר המיוחדת היא ומשני ר' יונה דהאי ברייתא מיירי בבעל הבית ודיורו שהשכיר לו בית אחד בחצרו לדור עמו והרי הבעה''ב יכול הוא למחות בהדיור שלא לפתוח החצר בלתי רשותו אבל אין הדיור ממחה ע''י בעה''ב ולפיכך בכה''ג מודה ר''ע שהיא חייבת:
עליה שמעון קומי ר' יוחנן וכו'. השתא מסיק האי טעמא דקאמר לעיל למה לא אמרו משמיה דר' יוחנן בהדיא דקאמר הלכה כדברי כולן להחמיר משום דאיכא דשמעין עליה דהאי מילתא דאמר הלכה כרשב''א משמיה דר''ע:
זעירא ור' אימי תריהון. אמרי בשם ר' יוחנן הלכה וכו' ור' איסי קאמר דהורי ר' יוחנן לאילין דבי ר' אימי הלכה וכו':
רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא מַה בָּא רִבִּי יְהוּדָה לְהוֹסִיף עַל דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה רַבּוֹ. אָמַר לוֹ לֹא כְּלוּם.
Traduction
R. Aboun b. Hiya demanda en présence de R. Zeira: Est-ce que R. Juda est venu ajouter un détail aux paroles de son maître R. aqiba? Non, rien, répondit-il.
Pnei Moshe non traduit
מה בא ר' יהודה להוסיף על דברי ר''ע רבו. הלא אם החיצונה נועלת פתחה הפנימית פותחה שיש לה דריסת רגל עליה והויא החיצונה כאחד פותח ואחד נועל והיינו דר''ע ומה בא ר' יהודה להוסיף על דבריו:
אמר לו לא כלום. כלומר דבאמת לענין פטורא דהחיצונה לא הוסיף לו כלום ור' יהודה כך היה גורם בשם ר''ע רבו והיינו הך:
אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר לְגָג מְבוּצָּר לַאֲוֵיר חָצֵר הִיא מַתְנִיתָא. מִכֵּיוָן שֶׁהֶעֱבִירָן דֶּרֶךְ חָצֵר לֹא נִטְבְּלוּ. תִּיפְתָּר אִי כְרִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יוּדָה אִי כְרִבִּי בְּשֶׁהָיָה בְדַעְתּוֹ לַעֲשׂוֹתָן מוּקְצֶה וְנִמְלַךְ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹתָן.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' לגג מבוצר לאויר חצר היא מתני'. שהוא מבוצר ופתוח לאויר החצר מיירי ודרך החצר עולין לו ואפ''ה אינו קובע ופריך הא מכיון שהעבירן דרך חצר לא נטבלו בתמיה וכי אין החצר טובלת למעשר תיפתר אי כר' יוסי בר' יהודה לעיל בהלכה א' דס''ל העבירן לחצירו כדי לאכול בראש גגו פטור אי נמי דאפי' כרבי אתייא וכגון כשהיה בדעתו לעשותן מוקצה וכו' כדפרישית במתני':
אָמַר רִבִּי אָבִין וְהוּא שֶׁהָיָה בְגָג אַרְבַּע עַל אַרְבַּע. מַה הַבַּיִת אֵינוֹ טוֹבֵל עַד שֶׁיְּהֵא בוֹ אַרְבַּע עַל אַרְבַּע אַף הַגָּג אֵינוֹ פוֹטֵר עַד שֶׁיְּהֵא בוֹ אַרְבַּע עַל אַרְבַּע. דְּתַנֵּי בַּיִת שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת פָּטוּר מִן הַמְזוּזָה. וּמִן הַמַּעֲקֶה. וּמִן הָעֵירוּב. וְאֵינוֹ טוֹבֵל לְמַעְשְׂרוֹת. וְאֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ חִיבּוּר לָעִיר. וְהַנּוֹדֵר מִן הַבַּיִת מוּתָּר לֵישֵׁב בּוֹ. וְאֵין נוֹתְנִין לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת לִפְנֵי פִתְחוֹ. וְאֵין צָמִית בְּיוֹבֵל. וְאֵינוֹ מִטָּמֵא בִנְגָעִים. וְאֵין הַבְּעָלִים חוֹזְרִין עָלָיו מֵעוֹרְכֵי הַמִּלְחָמָה.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
והוא שהיה בגג ארבע על ארבע אמות. דאז אינו בטל לגבי בית דמה הבית אינו טובל עד שיהא בו ארבע על ארבע כך לענין פטורא דגג צריך שיהא בו ארבע על ארבע למהוי מקום בפני עצמו:
דתני. בברייתא והובאה בפ' משוח מלחמה בהל' ד':
פטור מן המזוזה ומן המעקה. דבית כתיב בהו והאי לאו בית מיקרי:
ומן העירוב. אין צריך ליתן פת לעירובי חצירות כדרך שאר הבתים הפתוחין לחצר:
ואין טובל למעשרות. דאין חובת הטבל חלה עד שיראה פני הבית שנאמר בערתי הקודש מן הבית והאי לאו בית הוא:
ואין עושין אותו חיבור לעיר. בענין תחומי העיר דהבית העומד תוך שבעים אמה ושיריים לעיר מתחברת עמה ומודדין תחומי העיר מן הבית ולהלן אלפים אמה כדאמרינן בפ''ה דעירובין ובית קטן כזה אין עושין אותו חיבור לעיר דלאו בית מיקרי:
והנודר. מליכנס לבית או מלישב בו מותר בבית קטן זה דלא הוי בכלל:
ואין נותנין לו ארבע אמות לפני פתחו. כגון בחולק נכסיו על פיו ונתן לאחד מבניו בית עם שני פתחים ולאחד עם פתח אחד דקי''ל שנותנים לכל פתח ופתח ד' אמות כנגדן חלק בחצר והשאר חולקין בשוה ובית קטן זה אין לפתחו ארבע אמות:
ואין צמית ביובל. כלומר שאינו נחלט כדין בתי ערי חומה הנוהג בזמן היובל אלא שפודהו לעולם ואם לא גאלו יוצא ביובל כדין שדה מקנה:
ואין הבעלים חוזרין עליו מעורכי המלחמה. אם בנה בית חדש ואין בו ארבע על ארבע אינו חוזר:
מַהוּ שֶׁיִּטְבְּלוּ לְבַעַל הַבּוּרְגָּנִין. מִן מַה דְּתַנֵּי בֵּית סֵפֶר וּבֵית תַּלמוּד טוֹבְלִין לְסֹפֵר וּלְמַשְׁנֶה. אֲבָל לֹא לָאֲחֵרִים. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהֵן טוֹבְלִין לְבַעַל הַבּוּרְגָּנִין.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
מהו שיטבלו לבעל הבורגנין. הא דקתני במתני' הבורגנין פטורין שאינן טובלין למעשרות מהו שיטבלו לבעל הבורגנין בעצמו או שאין טובלין כלל ואפי' לבעל הבורגנין ופשיט לה מן מה דתני בתוספתא פ''ב בית ספר ובית תלמוד טובלין לספר ולמשנה אבל לא לאחרים. כצ''ל לזה הסופר ולהמשנה ומלמד טובלין שהן כביתו אבל לא לאחרים שהעבירו פירותיהן בתוכן א''כ הדה אמרה שהבורגנין ג''כ טובלין לבעל הבורגנין שהיא יושב בו ומשמר דמידי דהוי אבית הסופר ובית התלמוד:
רִבִּי אוֹמֵר אַרְבַּע אַמּוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם אַרְבַּע דַּפְנוֹת. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַרְבַּע דַּפְנוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם אַרְבַּע אַמּוֹת. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַרְבַּע אַמּוֹת וְאַרְבַּע דַּפְנוֹת. וְכֵן הָיָה רִבִּי יוּדָה מְחַייֵב בִּמְזוּזָה. מִסְתַּבְּרָא רִבִּי יוּדָה יוֹדֵי לְאִילֵּין רַבָּנִין. אִילֵּין רַבָּנִין לֹא יוֹדוּן לְרִבִּי יוּדָה. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם אַרְבַּע אַמּוֹת וְאַרְבַּע דַּפְנוֹת שֶׁהוּא פָטוּר מִן הַמְזוּזָה וְאֵינוֹ טוֹבֵל לְמַעְשְׂרוֹת.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
רבי אומר וכו'. אסוכת החג בחג דקתני במתני' קאי דאגב מייתי פלוגתא דתנאי בסוכה דרבי ס''ל דאם יש בה ד' אמות אע''פ שאין שם ד' דפנות אלא שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח כשירה ור''ש ס''ל דארבע דפנות צריך ואע''פ שאין שם ד' אמות כשרה ור' יהודה ס''ל ד' אמות וד' דפנות דדירת קבע בעי:
וכן היה ר' יהודה מחייב במזוזה. לסוכת החג בחג דדירת קבע הוא וקאמר הש''ס מסתברא הוא דר' יהודה מודה הוא לאילין רבנן דאם יש בה או ד' אמות או ד' דפנות כשרה היא בדיעבד אלא דלכתחילה הוא דבעי ד' אמות וד' דפנות אבל אילין רבנן לא יודו להא דר' יודה לענין חיוב מזוזה ולענין טובל למעשר אלא אע''פ שיש שם ד' דפנות וד' אמות פטור הוא מן המזוזה דאינה עשויה אלא לדירת עראי וכן אינו טובל למעשרות דאינו עשוי לדירת בית:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source